שיטת מדידת האור היא תכונה שמתאים להשתמש בה במעט מאוד מצבים. אבל במעט המצבים ללו היא תביא לשינוי משמעותי בצילום.
כשאנו מצלמים המצלמה צריכה למדוד כמה אור יש בשטח המצולם על מנת להחליט כמה אור להכניס למצלמה.
המצלמה יכולה לעשות זאת באחת מבין 3 הדרכים הללו:
- משקל מרכזי – המצלמה מודדת את רמת האור במרכז השטח המצולם ולא מתייחסת אל השוליים (או נותנת להם משקל מועט).
- מטריצה – המצלמה מודדת את האור בכל שטח הצילום ומשקללת את כולו על מנת להחליט כמה אור להכניס למצלמה.
- ספוט – המצלמה מודדת את האור בשטח קטן במרכז הצילום ולא מתחשבת בשאר חלקי הצילום.
בצילום סטנדרטי שני המצבים הראשונים פופולריים וההבדל בניהם לא גדול.
מדידת אור בשיטת ספוט מתאימה למצבים בהם יש דבר אחד שחשוב לנו שיצא טוב בצילום או למצבים בהם יש פערים גדולים בתאורה בין חלקי הצילום השונים (זה המצב המרכזי ו נשנה את שיטת המדידה).
בגלל נדירות המצבים לא יצא לי לצלם בגלקסי 7 תוך כדי שינוי שיטת מדידת האור. תמונות ההדגמה המופיעות כאן נלקחו מהמצלמה המקצועית שלי:
ניתן לראות שלשינוי שיטת מדידת האור יש משמעות כאשר יש פער משמעותי בתאורה בין חלקי הצילום השונים.
שיטת מדידה ספוט מדגישה את הפער.
שיטת מדידה על פי מטריצה (המצב הסטנדרטי) מטשטשת את הפער.
ואילו שיטת המשקל המרכזי נמצאת באמצע.
לסיכום: מתי נשנה את שיטת מדידת האור?
בעיקר כאשר יש פערים גדולים ברמת האור בין חלקי התמונה השונים ואנו רוצים להדגיש אותם. במקרה זה נעבור לשיטת מדידה "ספוט" .
כמו כן חשוב במצב זה לכבות את תכונת ה- HDR.